מי קרקע

מי קרקע ברב האזור מתנקזים לים התיכון, לים סוף או לים המלח. בפרשות המים המדבריות הגדולות, רוב הנחלים זורמים רק כתוצאה מסערות ומתנקזים כלפי פנים, כשהמים מתאיידים או חודרים לאדמה.

מי קרקע מוגבלים מאד באזור, בשל ירידת גשמים מועטת לרב ורמת אוופוטרנספירציה (איוד ודיות) גבוהה. עם זאת, כמעט כל מי הקרקע המתוקים הקיימים מנוצלים ויחד עם המעיינות מספקים כ-35% מכלל צריכת המים באזור. תכונות הזרימה משתנות במהירות ברחבי האזור, ודומות מאוד למגמות ירידת המשקעים. הזרימה השנתית פוחתת ככלל ממערב למזרח עם המרחק ממקורות לחות של הים התיכון, ומצפון לדרום עם העליה בטמפרטורה ובהתאיידות. הזרימה גבוהה יותר ככלל בצד המערבי של רצועת ההרים, בשל משקעים מוגברים, ופחותה בצד המזרחי של רצועת ההרים, עם הירידה לתוך בקעת הירדן.

פרשות מים

המיקום וגבולות פרשות המים העיקריות של האזור מוצגים לעיל. גודלה של פרשת המים היא אינדיקציה גרועה לזרימה יחסית בגלל ההבדלים הקיצוניים באקלים ברחבי האזור.  נחלים בודדים בלבד מחוץ  לפרשת המים של נהר הירדן הם בעלי זרימה בסיסית הולמת ממי תהום ומעיינות, שמאפשרת להם לזרום לאורך כל השנה. נחלים רבים של פרשות המים של הים התיכון וים המלח זורמים לאורך העונה הגשומה, ויבשים במהלך הקיץ. נחלים של פרשות המים של ואדי ערבה והמדבר זורמים לרב רק בעקבות סערות חורף. זרימות שיא מתרחשות לרב במהלך פברואר ומרץ, בפיגור של כחודש יחסית לתקופת השיא בירידת משקעים. פיגור זה נובע בעיקר מאיזון גירעונות לחות קיצוניים בקרקעות צחיחות ובצמחיה צחיחה לאחר עונת היובש. ארועי שטפונות עלולים גם כן להתרחש לאחר סערות עזות בחודשי האביב והסתיו.

פרשת המים ים תיכון כוללת את מישור החוף וחלקים מרצועת ההרים והנגב. לנחלים יש ככלל פרשות מים קטנות עם פלגים בהרים המערביים. רבים מן הנחלים מושפעים מהטיות באספקת מים, ומספיקת מי שפכים.

לפרשת המים נהר הירדן יש את תפוקת המים הגדולה ביותר באזור והיא מספקת את רב אספקת מי הקרקע  הניתנים לשימוש. נפח הזרימה השנתי של נהר ירדן עילי מעל לכינרת גדול בערך פי שלושה מהנפח השנתי הכולל של הנחלים בפרשת המים של הים התיכון, הגדולה בהרבה. פרשת המים של נהר הירדן נמצאת ברצועת ההרים, בקעת הירדן והמתללים, ורמת ומישור הירדן. היובל הגדול ביותר לנהר הירדן הוא נהר הירמוך, שהוא מקור מי הקרקע העיקרי של ירדן. נהר הירדן הוא רב-עונתי לכל אורכו, אך זרימתו במורד הנהר מן הכינרת פחותה משמעותית בכמות ובאיכות.

פרשת המים ים המלח כוללת נחלים עם פלגים בצד המזרחי של רצועת ההרים, המתללים המזרחיים והמערביים של בקעת הירדן, ורמת ומישור הירדן. הגדולים מבין נחלים אלה, כגון ואדי וואלה וואדי מוג'יב, זורמים בכל העונות במהלך ירידתם התלולה אל הנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ.

פרשות המים צפון ודרום ואדי ערבה וים סוף כוללות נחלים בני חלוף שלרב זורמים רק במהלך סערות חורף שעלולות לגרום לשיטפונות פתע מסוכנים בואדיות בעלי החריצים העמוקים. פרשות המים הן בנגב, רמת ומישור הירדן, בקעת הירדן והמתלל המזרחי, ומדבר דרום ירדן. ליד פי נהר חיון שוכנת המחיצה הפנימית של ואדי ערבה, ממנה זורמים מים צפונה לים המלח או דרומה לים סוף.

חלקים גדולים מן המחוזות הפיזיוגרפיים של רמת ומישור הירדן ומדבר דרום ירדן  מאופיינים  על-ידי פרשות מים מדבריות שמתנקזות כלפי פנים. זרימת מי סערות בנחלים אלה בדרך כלל פוחתת בכיוון מורד הנהר, שכן מים אובדים בשל התאיידות וחדירה לקרקע. מסלולי הנחלים של פרשת המים ג'פר מספקת דוגמה חיה לתופעה זו.

העמודים הבאים מתארים את מאפייני הזרמים של נחלים נבחרים באזור. נפחי זרימה שנתיים שנמדדו מוצגים בטבלה בפינה הימנית התחתונה של כל עמוד. ניתן להשוות את נפח הזרימה השנתי החציוני של אתר מסויים לנחלים אחרים באזור באמצעות הטבלה שבפינה השמאלית התחתונה של כל עמוד. גרף נפח הזרימה החודשי מתאר את תכונות הזרימה העונתית של כל נחל. אפשר להתייחס אל זרימות חודשיות חציוניות כאל אופייניות  לאתר הנחל, בעוד שהמינימום נותן אינדיקציה לשאלה האם היה מצב של אפס זרימה באיזשהו חודש. זרימת המקסימום מצביעה על היקף הזרימה ועוצמת השיטפונות שנצפו בנחל.